יותר ויותר הורים פונים לטיפול בשל התמכרות של ילדיהם למסכים. לא תמיד סיבת הפנייה ברורה אף להורים עצמם. הם מתארים ילד עצבני, שלא משלים מטלות, לא אוכל באופן מסודר, לא מצליח בלימודים ומרבה להתעמת עם הוריו. ורק כשאני שואלת על הרגלי המסכים שלו הם מפטירים- אה, הוא כל היום מול המסך, זה הדבר היחיד שמרגיע אותו. כשמנתקים אותו מהמסך- אז הוא נהיה עצבני.
לעיתים קרובות האמת היא הפוכה- השעות הרבות בהן מבלה הילד מול המסך הן הגורם לקשיים איתם מגיע הילד, וגמילה מהמסך מעלה את איכות החיים של המשפחה כולה.
כיצד פוגמות שעות מסך מרובות באיכות החיים של ילדיכם?
מחקרים מראים משחק מרובה במסכים או צפייה בסרטונים גורמים לתחושות תמידיות של מתח ושל עוררות המחפשים פורקן ומתבטאים בין השאר בהתקפי זעם
בנוסף, האור הכחול הנפלט ממסכים פוגע ביכולת השינה, והצורך להיות סביב המסך עוד ועוד פוגע ביכולת האכילה הסדירה וגורם לילדים להעדיף מזון מהיר כמו חטיפים ושתייה ממותקת. מחסור בשינה ו/או במזון בריא גורמת לדכאון, לחרדה ולמתח תמידיים.
כמו כן, ילדים שהתמכרו למסך מפתחים תלות במשחקי המחשב, יכולת הבחירה שלהם נפגמת, הם עשויים לוותר על דברים אחרים הגורמים להם הנאה כמו משחקי ספורט וחברים וכמו יחסים תקינים עם בני משפחתם, ולשקוע לגמרי במילוי צרכי ההתמכרות שלהם- עוד ועוד שעות מסך.
התמכרות למסכים פוגעת ביכולות קוגנטיביות, כשם שהשימוש בוויז פגם בחוש ההתמצאות שלנו כך השימוש במידע המהיר והלא מדוייק פוגעת ביכולת הלמידה, הקריאה, הסבלנות והבנת המורכבות
ולסיום, המרשתת מכילה כידוע תכנים פוגעניים, אלימים ומיניים. ילדים המבלים זמן רב מול המסך חשופים אליהם כשם שהיו לו הייתם מרשים להם לטייל באישון לילה בשכונה מפוקפקת בעולם. הסכנה, גם אם איננה גלויה, אורבת זמינה מאי פעם.
גם בחיים הבוגרים, המחירים שמשלמים בני האדם על התמכרות למסכים הם רבים, וכוללים תחושת בדידות בשל ניתוק חברתי, סכנת חיים בשל התעסקות בטלפון בזמן נהיגה, בזבזנות בשל הסחות דעת מרובות בזמן קניות, בדידות חברתית, שיימינג, ועוד ועוד.
ילדים ומבוגרים שהצליחו להגמל מהתלות במסכים מדווחים על עלייה באיכות חייהם, על הפחתת העצבנות ועלייה בתחושות של רוגע, סיפוק ואהבה, ועל ביטחון רב יותר ושיפור ביכולת לדחות סיפוקים, ללמוד ולעבוד.
מה אפשר לעשות אם כן? כיצד ניתן לעזור לילד להגמל ממסכים?
הגמילה היא מורכבת ככל גמילה, ומתחיל בהכרה בהתמכרות ובהבנה של השלכותיה על חיי הילד.
בשלב הבא בונה איש הטיפול יחד עם הילד ועם הוריו תכנית גמילה, הכוללת איזורים ביתיים בלי מסכים, למשל- שולחן האוכל. שעות בלי מסכים, למשל- אחרי 20:00. ובעיקר- תכנית של פעילויות חברתיות וספורטיביות שתמלאנה את החלל שישאירו השעות נטולות המסך.
התהליך עשוי להיות ארוך ובעל עליות ומורדות, את ההצלחות יש לתגמל, ועל הכשלונות יש לעודד ולהבטיח הצלחה בהמשך.
Comments