אנקפורזיס (בריחת צואה), חרדה ומה שבינהם

הרבה הגדרות ניתנו בספרות המקצועית לאנקופרזיס. אני מגדירה את ההפרעה כהסתבכות פיזיולוגית ופסיכולוגית עם כל מה שקשור במתן צואה אצל ילדים. הצורה השכיחה ביותר של אנקופרזיס הוא התאפקות ממתן צואה, לעיתים למשך ימים רבים, ואז התלכלכות- הצואה מופרשת באופן לא רצוני ולא מותאם גיל או שלב התפתחותי.

כמו כל הפרעה בילדות- גם זו מעוררת חרדה אצל ההורים. זה לא בריא להתאפק ואולי גם מסוכן. החרדה משגעת אותנו- אנחנו כועסים על הילד, מאיימים, מבצעים חוקנים או משתמשים בתרופות משלשלות, מנסים להתעלם ואולי גם מצליחים,

אולם כל הללו לא יעלימו את הבעיה ולפעמים רק יטו אותה לאפיק אחר. הילד שבוצע בו חוקן יעבור לאיפוק רגשי או תזונתי או ימצא לעצמו אפיקי שליטה אחרים.

בטיפול הדיאדי - טיפול בעזרת משחק המשלב הורה וילד- אנחנו מטפלים בבעיה תוך התחשבות ברגשות ההורים וברגשות הילד. ההורים וילדם משחקים בחדר הטיפול תוך תשומת לב מיוחדת למשחקים הקשורים בשחרור, בהתלכלכות ובאיבוד שליטה מהנה דרך המשחק. בהדרכת ההורים מעבדים ההורים את רגשותיהם כלפי המשחק של ילדם. לפעמים אנחנו מוסיפים תכנית התנהגותית ברוח נרטיבית- הילד מעניק שם ל"בעיה" שלו, בונה סביבה סיפור, טבלת התקדמות וחיזוקים חיוביים כשהוא מצליח להתגבר עליה.

בסופו של תהליך הבעיה נפתרת והופכת לגורם שהצמיח את הקשר בין הילד להוריו, גרם להבנה עמוקה יותר של תכני חרדה ושחרור ותרם להורות גם בהמשך החיים.