באנו חושך לגרש?
אחד משירי חנוכה המוכרים ביותר הוא "באנו חושך לגרש".
מקטנות מתאמנים ילדינו על סילוקו של החושך בעזרת לפידים דולקים ורגליים רוקעות.
אנו מחנכים אותם בעצם, שלחושך אין מקום בחיינו, ויש לגרשו
אך האמנם?
אם נקביל את החושך לתחושות כגון עצב או פחד, האם נכון להרגיל את ילדינו מגיל כה צעיר לכך ששמחה היא הרגש היחידי הלגיטימי ורגשות קשים עליהם להשאיר בחוץ?
האם מי שחש עצבות צריך להיבהל מכך ומיד לראות איך מגרשים את התחושה הלא נעימה ?
כמטפלת באומנות, אני אומרת לעיתים לילדים : בקופסת הצבעים יש את כל מגוון הצבעים. יש לכל צבע מקום ומטרה. ואתם מוזמנים להשתמש בכל אחד מהם לפי הצורך.
בואו נדבר לרגע על הצבע השחור. כשילדנו חוזר הביתה עם ציור בצבע שחור, האם עלינו לדאוג? האם הילד משדר אותות דיכאון ? התשובה היא- לאו דווקא.
יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות לשימוש בצבע השחור:
בגיל ההתבגרות, המעבר מציורים צבעוניים לציורים בעפרון או בשחור הוא טבעי, ומתרחש כחלק מתהליך של בדיקת זהות ובניית העצמי הבוגר.
בגיל הרך- יתכן כי הצבע שהיה הכי קרוב אליו על השולחן ולכן לקח אותו. בנוסף יש לזכור כי ילדים אוהבים שחור מאחר והוא הצבע בעל הקונטרסט הכי חזק לדף הלבן ולכן בעל אפקט מרשים ובולט ליצירתם.
לפני מספר שנים נתקלתי בגננות המוציאות את השחור מקופסת הצבעים. וחבל. למה למנוע מילד שימוש חופשי בצבע?! לפעמים מעשה זה מעיד על רצונה של הגננת לסלק את האפשרות לחוות קשת של רגשות מורכבים. האם היא חוששת כי ציור שחור מידי יעיד על הילד שאינו מרוצה בגן שלה?
כפי שציינתי קודם, לשחור תפקיד חשוב בחיינו. בלי חושך אין אור. יש לאפשר לילד להביע את עצמו בכל קשת התחושות והגוונים שניתן.
גם אם הילד השתמש בשחור על מנת לבטא תחושה קשה שעברה עליו, הרי עלינו לשמוח שיש לנו ילד שלא מפחד להביע את עצמו, ועל כך שמצא אופן ביטוי להעלות בפנינו את העניין. כך נוכל לפתח שיחה ולברר איתו מה היה
.
לפני שכתבה שרה לוי תנאי את שירה המפורסם, נהוג היה לייחס לחג החנוכה "הרחבת האור" ולא "גירוש החושך". אני מאמינה כי מסר זה יש לו השפעה נכונה יותר ועקרון בריא יותר לחיים, ועלינו לאמצו
.
